בזן והשכונות שסביבה – כשחסרי היכולת משלמים את מחיר הזיהום

מהו צדק סביבתי?

צדק סביבתי הוא עיקרון פשוט אך חזק: לכל אדם יש זכות לחיות בסביבה נקייה ובריאה, ללא קשר למצבו הכלכלי או למוצאו. בישראל, העיקרון הזה נשאר לרוב בגדר רעיון יפה על הנייר. במציאות, דווקא הקהילות החלשות ביותר הן אלו שסופגות את הנזקים הכבדים ביותר מזיהום תעשייתי. השכונות העניות, הערים הפריפריאליות ואוכלוסיות בעלות השפעה פוליטית מועטה מוצאות את עצמן חיות בצל ארובות מזהמות.

מפרץ חיפה כמקרה מבחן

אחד הדוגמאות הבולטות לאי-צדק סביבתי בישראל הוא מפרץ חיפה. מאות אלפי תושבים חיים במרחק קצר ממתחם בתי הזיקוק והמפעלים הפטרוכימיים. מחקרים מראים כי תושבי האזור נחשפים לרמות גבוהות של מזהמים ועלולים לחלות במחלות קשות. הסיכון לבעיות נשימה, מחלות לב וסרטן גבוה יותר באופן משמעותי בקרב תושבי המפרץ לעומת אזורים אחרים בארץ.

בזן – בין אינטרס עסקי לבריאות הציבור

חברת בזן, המפעילה את בתי הזיקוק בחיפה, נמצאת במרכז הוויכוח. מצד אחד, מדובר במפעל בעל חשיבות כלכלית לאומית. מצד שני, הנזק הסביבתי והבריאותי לתושבים ברור. למרות החלטות ממשלה בעבר לפעול לסגירה או העברה של המפעלים, התוכניות מתקדמות בעצלתיים. ארגוני סביבה טוענים שבריאותם של תושבי האזור מוקרבת על מזבח האינטרסים העסקיים.

מי באמת משלם את המחיר?

השאלה המרכזית היא מי נושא בנטל. התשובה עגומה – בדרך כלל אלה שאין להם יכולת לברוח. משפחות ותיקות שאין ביכולתן לעבור לאזור אחר, עולים חדשים שהתיישבו בשכונות זולות ליד המפעלים, ואוכלוסיות מוחלשות שקולן אינו נשמע במסדרונות השלטון. זהו דפוס מוכר ברחבי העולם, אך בישראל הוא בולט במיוחד באזור מפרץ חיפה.

הדרך קדימה

הפתרון דורש שינוי תפיסתי מקיף. ראשית, יש להאיץ את המעבר לאנרגיה מתחדשת ולצמצם את התלות בזיקוק נפט מקומי. שנית, נדרשת אכיפה נוקשה יותר של תקנות סביבתיות. שלישית, יש לתת לקהילות המושפעות מקום של כבוד בשולחן קבלת ההחלטות. כל עוד המדיניות נקבעת בלי לשמוע את קולם של תושבי המפרץ, הצדק הסביבתי יישאר חלום רחוק. הגיע הזמן שהציבור הישראלי ידרוש שינוי אמיתי.